מסלול טיול בניו זילנד: איך לתכנן נכון

נכתב ונבדק עובדתית על ידי צוות העורכים של Yalla Travel

איך מחלקים מסלול טיול בניו זילנד בין האיים?

החלוקה הנפוצה והמאוזנת היא כשליש מהזמן לאי הצפוני וכשני שלישים לאי הדרומי. בצפון יש ערים, תרבות מאורית ונופים געשיים, ובדרום – הרים, אגמים, פיורדים וקרחונים, עם יותר נסיעות נוף ארוכות.

האי הצפוני כולל את אוקלנד, חצי האי קורומנדל, מערות וואיטומו, אזור רוטורואה הגיאותרמי, אגם טאופו, הפארק הלאומי טונגרירו ואת הבירה וולינגטון. האי הדרומי כולל את הפארק הלאומי אבל טסמן, החוף המערבי והקרחונים, ואנאקה, קווינסטאון, פיורדלנד ומילפורד סאונד, הר קוק (אאוראקי), אגם טקאפו וקרייסטצ'רץ'.

איך לחלק בפועל?

• עד שבועיים: התמקדו באי אחד, או קחו מסלול מצומצם מאוד בשני האיים.
• שלושה שבועות: אפשר לשלב את שני האיים בנוחות – כשבוע בצפון וכשבועיים בדרום.
• חודש ויותר: מוסיפים מפרץ האיים בצפון, טרק מרובה ימים או את דרום האי הדרומי.
• חובבי טרקים ונופים: תנו עדיפות לאי הדרומי.

איזה מסלול מומלץ ל-14 ול-21 יום?

לשלושה שבועות, המסלול המומלץ מתחיל באוקלנד, יורד דרך רוטורואה וטונגרירו לוולינגטון, חוצה במעבורת לאי הדרומי, עובר בחוף המערבי ובקווינסטאון ומסתיים בקרייסטצ'רץ'. כדאי לבחור כרטיס טיסה שנוחת באוקלנד ויוצא מקרייסטצ'רץ'.

לשבועיים: לולאה באי הדרומי – קרייסטצ'רץ', טקאפו, הר קוק, ואנאקה, קווינסטאון, טה אנאו ומילפורד סאונד, ואז החוף המערבי וחזרה דרך מעבר ארתור. מי שמעדיף ערים, תרבות ונסיעות קצרות יכול לבחור במקום זאת שבועיים באי הצפוני.

מתי כדאי לטוס לניו זילנד?

ניו זילנד נמצאת בחצי הכדור הדרומי, ולכן העונות הפוכות לישראל: הקיץ שם נמשך בערך מדצמבר עד פברואר, והחורף בערך מיוני עד אוגוסט.

• דצמבר–פברואר: ימים ארוכים ומזג אוויר נוח לטרקים, אבל זו גם עונת השיא – מחירים גבוהים והזמנות מוקדמות.
• מרץ–אפריל: סתיו נעים, פחות עומס ושלכת יפה באזור ואנאקה וקווינסטאון. מתאים לחופשת פסח.
• יוני–אוגוסט (חופשת הקיץ בישראל): חורף, ימים קצרים, שלג בהרים ועונת סקי בקווינסטאון. חלק מהמסלולים ומעברי ההרים עלולים להיסגר, וחציית טונגרירו דורשת אז ציוד והדרכה.
• ספטמבר–נובמבר: אביב, מזג אוויר הפכפך ופחות תיירים.

בכל עונה מזג האוויר יכול להשתנות בתוך שעות, במיוחד בפיורדלנד ובחוף המערבי, שבהם יורדת כמות גשם גבוהה מאוד.

אילו מקומות כדאי לשלב במסלול?

במסלול טיול בניו זילנד כדאי לשלב בכל אי שלושה-ארבעה מוקדים מרכזיים, ולתכנן את הנסיעות ביניהם כחלק מהחוויה.

האי הצפוני

אוקלנד היא לרוב נקודת הנחיתה. משם יורדים לחצי האי קורומנדל, עם קתדרל קוב וחוף המים החמים, שבו חופרים בשפל בריכה פרטית במים חמימים. מערות וואיטומו ידועות בתולעי הזוהר, והוביטון ליד מטמטה מושכת את חובבי 'שר הטבעות'. רוטורואה היא מרכז גיאותרמי ותרבותי עם גייזרים, בוץ רותח וכפרים מאוריים. הפארק הלאומי טונגרירו הוא אתר מורשת עולמית, ובו אחד ממסלולי היום המפורסמים במדינה. וולינגטון היא עיר הבירה ונקודת היציאה של המעבורת.

האי הדרומי

אבל טסמן מציע חופים זהובים ושבילי חוף. בחוף המערבי נמצאים סלעי הפנקייק בפונקאיקי והקרחונים פרנץ יוזף ופוקס. ואנאקה רגועה, וקווינסטאון היא בירת האקסטרים. מטה אנאו נוסעים למילפורד סאונד, הפיורד המפורסם בפארק הלאומי פיורדלנד. הר קוק, ההר הגבוה במדינה, ואגם טקאפו בצבע הטורקיז משתלבים בדרך לקרייסטצ'רץ'.

מה חשוב לדעת על תחבורה, נהיגה ומעברים?

ברוב המסלולים בניו זילנד נוסעים ברכב שכור או בקמפרוואן, כי התחבורה הציבורית מחוץ לערים מוגבלת והאטרקציות מפוזרות.

נהיגה

בניו זילנד נוהגים בצד שמאל. הכבישים צרים ומתפתלים, יש גשרים חד-נתיביים, והמרחקים לוקחים יותר זמן ממה שהמפה מראה. בכביש מילפורד ובמעברי ההרים בחורף ייתכנו סגירות בגלל שלג ומפולות – בדקו את מצב הכבישים לפני היציאה. רישיון נהיגה שאינו באנגלית מחייב בדרך כלל תרגום מוסמך או רישיון בינלאומי.

מעבר בין האיים

בין וולינגטון לפיקטון שטות מעבורות של כמה חברות, וההפלגה אורכת כמה שעות. בעונות השיא כדאי להזמין מראש, בעיקר עם רכב. חברות השכרה רבות מבקשות להחזיר את הרכב בוולינגטון ולקבל רכב חדש בפיקטון – בדקו זאת בעת ההזמנה. מי שממהר יכול לטוס בין האיים.

קמפרוואן

קמפרוואן פופולרי מאוד בקרב ישראלים, אבל לינת שטח חופשית מוגבלת לרכבים שעומדים בדרישות ולמקומות מותרים בלבד. אתרי הקמפינג של רשות השימור (DOC) וחניוני הקרוואנים הם האפשרות הבטוחה.

טיפים מעשיים למי שטס מישראל

מישראל לניו זילנד אין טיסה ישירה, והדרך כוללת קונקשן אחד או יותר באסיה, במפרץ או באוסטרליה – לרוב יותר מיממה של נסיעה. תכננו את היום הראשון באוקלנד או בקרייסטצ'רץ' בלי נהיגה ארוכה.

• אישור כניסה: ניו זילנד מפעילה מערכת אישור נסיעה אלקטרוני (NZeTA) למבקרים מארצות מסוימות. בדקו את הדרישות למחזיקי דרכון ישראלי באתר הרשמי של רשות ההגירה לפני הטיסה.
• ביוביטחון: הכניסה מחמירה מאוד במזון, בצמחים ובציוד טבע. נקו נעלי הליכה ואוהלים לפני הטיסה, והצהירו על כל מזון.
• טרקים: ב'הליכות הגדולות', כמו מילפורד ורות'בורן, יש להזמין מקומות בבקתות דרך רשות השימור, לעיתים חודשים מראש.
• ביטוח: ודאו כיסוי לרכב, לפעילויות אקסטרים ולטרקים.
• כשרות ושבת: בערים הגדולות יש קהילות יהודיות, ומחוץ להן כמעט אין שירותים. בדקו מראש מול הקהילה היהודית המקומית או בית חב״ד, ותכננו שבת במקום אחד בלי נסיעות.

הורידו מפות לא מקוונות, כי באזורים נרחבים אין קליטה סלולרית. מלאו דלק לפני קטעים מרוחקים כמו החוף המערבי ומעבר האסט, שבהם תחנות הדלק מעטות, והחזיקו מים ונשנושים ברכב.

מהן הטעויות הנפוצות במסלול טיול בניו זילנד?

הטעות הנפוצה ביותר היא לנסות לראות את כל ניו זילנד בשבועיים, ולבלות את רוב הזמן מאחורי ההגה במקום בטבע.

• מקטעי נהיגה ארוכים מדי: עדיף לתכנן עד ארבע-חמש שעות נהיגה ביום, עם עצירות.
• לא להשאיר ימי גיבוי: חציית טונגרירו, שייט במילפורד וטיסות נוף מבוטלים לעיתים בגלל מזג האוויר. יום גמיש אחד או שניים מצילים את המסלול.
• יום מעבורת עמוס: אל תתכננו נסיעה ארוכה אחרי ההפלגה.
• לזלזל במזג האוויר בהרים: גם בקיץ צריך שכבות חמות ומעיל גשם במסלולי הליכה.
• להזמין מאוחר בעונת השיא: בדצמבר–פברואר לינה, קמפרוואנים ומעבורות מתמלאים מהר.

האם צריך מסלול שונה למשפחות, זוגות או טרקיסטים?

כן – בניו זילנד כדאי להתאים את המסלול לסגנון הטיול, כי המרחקים, מזג האוויר והקצב בשטח משפיעים מאוד על החוויה.

משפחות

למשפחות עדיפים נסיעות קצרות יותר, שניים-שלושה לילות בכל מקום ואטרקציות נגישות: רוטורואה, מערות וואיטומו, הוביטון, החופים בקורומנדל ומסלולים קצרים סביב אגמים. קמפרוואן מתאים לרוב לילדים גדולים יותר. כדאי לשלב בכל יום פעילות מרכזית אחת בלבד ולהשאיר זמן למגרשי משחקים, לבריכות חמות ולמנוחה, כי ימי נהיגה ארוכים מעייפים במיוחד ילדים קטנים.

זוגות

זוגות יכולים להרשות לעצמם קצב זריז יותר, עם לינות מיוחדות, יקבים באזור מרלבורו וסנטרל אוטאגו, ושמי הלילה בטקאפו ובהר קוק.

טרקיסטים

מי שאוהב הליכות יבנה את המסלול סביב טרקים: חציית טונגרירו, אבל טסמן, מסלולי הר קוק ואחת מ'ההליכות הגדולות'. חשוב להזמין בקתות מראש, להשאיר ימי גיבוי ולבדוק את תנאי השבילים באתר רשות השימור.