טיול לרואנדה ואוגנדה: המדריך לתכנון

נכתב ונבדק עובדתית על ידי צוות העורכים של Yalla Travel

למה לשלב רואנדה ואוגנדה בטיול אחד?

השילוב בין רואנדה לאוגנדה נותן במסלול אחד את שלוש החוויות הגדולות של האזור: טרק לגורילות ההרים, מעקב אחר שימפנזים ביער וספארי בסוואנה. רואנדה קטנה, מסודרת ונוחה לתנועה, ואוגנדה גדולה, פראית ומגוונת יותר, עם פארקים שאין להם מקבילה ברואנדה.

שתי המדינות שכנות, ויש ביניהן מעברי גבול יבשתיים לא רחוק מאזורי הגורילות. לכן מסלול נפוץ הוא לנחות בקיגאלי, לחצות לדרום־מערב אוגנדה, ולהמשיך צפונה לפארקים של אוגנדה. כך חוסכים נסיעה ארוכה מאנטבה, שדה התעופה הבינלאומי של אוגנדה, לאזור בווינדי.

מה רואים בכל מדינה?

ברואנדה מתמקדים בקיגאלי, בהרי הגעש וביער ניונגווה, ובאוגנדה בבווינדי, בקיבאלה ובפארקים של הסוואנה. החלוקה הזו היא שהופכת את השילוב למשתלם.

רואנדה

• קיגאלי: בירה נקייה ומסודרת, עם אנדרטת רצח העם בקיגאלי ושוק קימירונקו.
• הפארק הלאומי הרי הגעש (Volcanoes): גורילות ההרים וקופים זהובים, ליד העיירה מוסנזה.
• אגם קיוו: עיירות על חוף האגם, מנוחה ושייט.
• ניונגווה: יער הרים עם שבילים, גשר בצמרות העצים ושימפנזים.

אוגנדה

• הפארק הלאומי בווינדי (Bwindi Impenetrable): יער גשם עבות בדרום־מערב, אחד המקומות העיקריים בעולם לטרק גורילות.
• הפארק הלאומי מגהינגה: פארק קטן בהרי הגעש, צמוד לגבול רואנדה, גם הוא עם גורילות.
• אגם בוניוני: אגם הררי שליו עם איים קטנים, עצירה נעימה בין הגבול לבווינדי.
• הפארק הלאומי קיבאלה: נחשב לאחד המקומות הטובים באפריקה לצפייה בשימפנזים.
• הפארק הלאומי קווין אליזבת׳: סוואנה, שייט בתעלת קזינגה עם היפופוטמים ופילים, ואזור אישאשה הידוע באריות שמטפסים על עצים.
• הפארק הלאומי מרצ׳יסון פולס: בצפון, עם המפל שבו הנילוס נדחס בנקיק צר; מתאים למי שיש יותר זמן.

איך נראה מסלול מומלץ לרואנדה ואוגנדה?

מסלול של 10–12 ימים מאפשר טרק גורילות, יום שימפנזים וספארי בלי לרוץ. בשבוע בלבד עדיף להסתפק בגורילות ובאזור אחד נוסף.

אפשרות נוספת היא לעשות את טרק הגורילות ברואנדה, בהרי הגעש, ואז לחצות לאוגנדה רק לשימפנזים ולספארי. מי שיש לו עוד ימים יכול להוסיף את מרצ׳יסון פולס בצפון, אבל הנסיעה לשם ארוכה. בטיסה הלוך לקיגאלי וחזור מאנטבה, או להפך, נמנעים מחזרה באותה דרך.

ומה אם יש רק שבוע?

בשבוע אפשר לבנות מסלול ממוקד: יומיים בקיגאלי ובדרך צפונה, חציית גבול לאגם בוניוני או לקיסורו, שני לילות ליד בווינדי או מגהינגה עם טרק גורילות, וחזרה לקיגאלי לטיסה. מי שמעדיף שימפנזים על פני ספארי יכול לשלב במקום זאת את יער ניונגווה ברואנדה. כך נמנעים מהנסיעה הארוכה לפארקים של צפון ומערב אוגנדה, ושומרים על לפחות יום רזרבה למקרה של עיכוב.

איך עוברים בין רואנדה לאוגנדה?

רוב המטיילים עוברים ברכב דרך אחד ממעברי הגבול היבשתיים בצפון רואנדה: מעבר גטונה (קטונה בצד האוגנדי) בדרך מקיגאלי לקבאלה, או מעבר צ׳יאניקה ליד מוסנזה בדרך לקיסורו. המעבר עצמו אורך בדרך כלל זמן לא רב, אבל כדאי להשאיר מרווח לתורים ולבירוקרטיה.

• נהיגה: ברואנדה נוהגים בצד ימין ובאוגנדה בצד שמאל. גם בגלל זה רוב המטיילים מעדיפים נהג־מדריך מקומי לכל המסלול.
• רכב: בחלק מהמסלולים, למשל לאזורים מסוימים בבווינדי, נדרש רכב 4X4, במיוחד בעונת הגשמים.
• אשרות: קיימת אשרת תיירות משותפת למזרח אפריקה שכוללת את רואנדה ואוגנדה, אבל התנאים לבעלי דרכון ישראלי עשויים להשתנות. בדקו באתרים הרשמיים של שתי המדינות.

איפה עדיף לעשות טרק גורילות: ברואנדה או באוגנדה?

אפשר לעשות טרק גורילות בשתי המדינות, והחוויה עצמה דומה מאוד: הליכה עם מדריכים ופקחים עד למשפחת גורילות, וזמן תצפית מוגבל לידה. ההבדל הוא בעיקר בגישה, בשטח ובמחיר.

• רואנדה, הרי הגעש: קרוב יחסית לקיגאלי, נגישות טובה והתנהלות מסודרת מאוד. ההיתר יקר יותר.
• אוגנדה, בווינדי ומגהינגה: יער עבות ותלול יותר, ולעיתים הליכה ארוכה. ההיתר זול יותר, וזו אחת הסיבות שמטיילים משלבים את אוגנדה.

בשתי המדינות מספר ההיתרים היומי מוגבל, ומזמינים אותם דרך הרשויות הרשמיות: רשות הפיתוח של רואנדה (RDB) ורשות חיות הבר של אוגנדה (UWA), ישירות או באמצעות מפעיל מורשה. בעונה המבוקשת כדאי להזמין חודשים מראש. בטרק שומרים מרחק, לא נוגעים ולא מאכילים, ומי שמרגיש חולה לא משתתף, כי מחלות אנושיות מסכנות את הגורילות. יש גם גיל מינימום למשתתפים.

ומה עם השימפנזים?

גם מעקב אחר שימפנזים דורש היתר, והנפוץ ביותר הוא בפארק הלאומי קיבאלה באוגנדה. יוצאים בבוקר עם מדריך, בקבוצה קטנה, ומחפשים את הלהקה ביער לפי הקולות. בניגוד לגורילות, השימפנזים זזים מהר ומטפסים גבוה, ולכן התצפית דינמית יותר וההליכה לעיתים מהירה. אחרי המעקב אפשר להצטרף להליכה בביצת ביגודי הסמוכה, שבה רואים ציפורים וקופים נוספים. ברואנדה אפשר לצפות בשימפנזים ביער ניונגווה, אבל המסלול שם תלול יותר.

מתי הכי כדאי לטייל ברואנדה ואוגנדה?

התקופות היבשות, בערך יוני–ספטמבר ודצמבר–פברואר, הן הנוחות ביותר לטרקים ולנסיעות, כי השבילים פחות בוציים והכבישים עבירים יותר. עונות הגשמים הן בערך מרץ–מאי ואוקטובר–נובמבר.

שתי המדינות נמצאות קרוב לקו המשווה, אבל אזורי הגורילות הם בגובה רב, ולכן הבקרים קרירים וגשם יכול לרדת גם בעונה היבשה. בעונת הגשמים יש פחות מטיילים ולעיתים קל יותר להשיג היתרים ולינה, אבל ההליכה ביער קשה יותר. ציוד חובה בכל עונה: נעלי הליכה עם אחיזה, מעיל גשם, מכנסיים ארוכים, כפפות לצמחייה הדוקרנית ושכבה חמה.

טיול מאורגן או עצמאי לרואנדה ואוגנדה?

בשילוב של שתי מדינות, רוב המטיילים בוחרים במסלול עם נהג־מדריך פרטי או בטיול מאורגן, כי צריך לתאם היתרים, מעבר גבול, לינה ליד הפארקים ונהיגה בצדדים שונים של הכביש.

בטיולים מאורגנים מישראל לאזור יש לרוב מדריך דובר עברית שמלווה את הקבוצה, ובמסלולים פרטיים מקבלים נהג־מדריך מקומי דובר אנגלית שמכיר היטב את הפארקים ואת מעברי הגבול. במסלול פרטי אפשר לבחור את רמת הלינה בכל תחנה, מלודג׳ פשוט ליד שער הפארק ועד לודג׳ יוקרתי עם נוף ליער, ולהתאים את קצב הנסיעה לכושר ולגיל המשתתפים.

לפני שסוגרים טיול מאורגן, בדקו אם היתרי הגורילות כלולים, כמה שעות נסיעה יש בכל יום, איזה סוג לינה מקבלים, ואם יש גמישות במקרה של גשם.

מה חשוב לדעת לפני טיסה מישראל?

לפני הטיסה בדקו דרישות כניסה, בריאות ואזהרות מסע ממקורות רשמיים ועדכניים, כי הכללים משתנים.

• טיסות: בדרך כלל טסים מישראל לקיגאלי או לאנטבה בקונקשן, למשל דרך אדיס אבבה, המפרץ או איסטנבול. בדקו לוחות זמנים עדכניים.
• בריאות: לגבי חיסונים, אישור קדחת צהובה ומניעת מלריה התייעצו עם מרפאת מטיילים כמה שבועות לפני הנסיעה. ייתכן שיידרש אישור חיסון בכניסה לאחת המדינות.
• אזהרות מסע: בדקו את אזהרות המטה לביטחון לאומי ומשרד החוץ לשתי המדינות, במיוחד לגבי אזורי גבול עם קונגו.
• ביטוח: ודאו שהביטוח מכסה טרקים, פינוי רפואי ושינויים בטיסות.
• כסף ותקשורת: פרנק רואנדי ושילינג אוגנדי; מחוץ לערים צריך מזומן. סים מקומי בכל מדינה חוסך בעיות קליטה.
• כשרות ושבת: אל תניחו שיש פתרון זמין, בטח לא ליד הפארקים. בדקו מראש מול הקהילה היהודית או בית חב״ד באזור, והביאו מזון יבש מהארץ.

למטיילים ישראלים יש גם זווית היסטורית: אנטבה היא המקום שבו התרחש מבצע אנטבה ב־1976. מי שטס דרך אנטבה יכול לברר מראש אם אפשר לראות את אזור הטרמינל הישן, ולא להניח שהגישה פתוחה.